Daf 47b
מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִיכֵּב אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן
Rachi (non traduit)
נשרפין אבית הדשן. למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו) ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק ב''ש (לעיל זבחים לט.) לפר זה פר יום הכפורים:
אלו ואלו. של יום הכפורים ושאר הנשרפין:
מתנה אחת מהן מעכבת. כדאמרן בפ' בית שמאי (לעיל זבחים לט.) מועשה כאשר עשה:
Tossefoth (non traduit)
אלו ואלו נשרפין אבית הדשן. פירש בקונטרס דפר יום הכיפורים אתי מהיקישא דפר העלם כדאמר בפרק בית שמאי (לעיל זבחים לט.) לפר זה פר יום הכיפורים ואם תאמר והא אין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ופר העלם בגופיה לא כתיב ביה אל בית הדשן ומפר כהן המשיח אתי כדכתיב בפר העלם (ויקרא ד':
כ''א) כאשר שרף את הפר הראשון והיינו היקש כמו ושחט החטאת במקום העולה דקרי ליה היקש לקמן (זבחים דף מח.) ולפירש''י דפרק בית שמאי (לעיל זבחים מ.) דילפינן פר יום הכיפורים לאת בדם וטבילה מפר כהן משיח אם כן נימא דמצינו למילף נמי שריפת בית הדשן אבל לפר''ת דהתם קשיא ויש לומר דאיכא תרי היקישי בפר העלם ועשה כאשר עשה לפר דדרשינן מיניה פרק בית שמאי (גם זה שם) זה פר כהן משיח בין לעכב בהזאות כמשיח בין לאגמורי יותרת ושתי הכליות בפר העלם ממשיח הוא הדין דניגמר לענין שריפה פר העלם ממשיח וכי הדר וכתב בפר העלם וכאשר שרף (הילכך) הוה ליה כמאן דכתיב בגופיה ועוד יש לומר הא דנשרפין חוץ לג' מחנות יליף לקמן בסוף טבול יום (זבחים דף קה:) מדכתיב תלת אל מחוץ למחנה שלישית אי כתב בכולהו ואין זה אלא כגילוי מילתא בעלמא דמחוץ למחנה דכתב בכל חד וחד במחנה שלישית קאמר הילכך אתי שפיר פר יום הכיפורים מפר העלם ואייתר לו התם מחוץ למחנה דכתיב בפר יום הכיפורים לרבנן לומר לך כיון שיצא מחוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים ולרבי שמעון לג''ש ללמד מפרה מה כאן שלשה מחנות אף להלן שלשה מחנות מה להלן למזרחה של ירושלים אף כאן למזרחה של ירושלים ומיהו בית הדשן ודאי קשה דנהי דשלשה מחנות הוי כמאן דכתיב בגופיה בית הדשן לא כתיב בגופיה דאפשר חוץ לג' מחנות שלא במקום דשן ואם כן הא דבעי מקום דשן הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש ושמא גם זה חשוב גילוי מילתא בעלמא היא דכל הנשרפין חוץ לשלש מחנות נשרפין במקום הדשן (אחר) השתא אתי שפיר שעיר יוה''כ דלא איתקש לפר העלם אי נמי כולהו ילפינן בית הדשן בג''ש דמחוץ למחנה מכהן משיח ואין לפרש דאתי מריבויא דחטאת חטאת דכתיב בפר ושעיר של יום הכפורים דדרשינן לקמן בסוף התערובת (זבחים דף פג.) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו מה ת''ל חטאת חטאת שיכול דאין לי דמטמא בגדים ונשרפין בבית הדשן אלא אלו בלבד מנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים ת''ל חטאת חטאת דברי רבי יהודה דעל כרחין נשרפין אבית הדשן כדי נסבה דהא עיקר על שפך הדשן בפר כהן משיח כתיב אלא משום מטמא בגדים נקט דלא כתיב בהו וכן מוכיח דר' מאיר פליג עליה וקאמר אינו צריך הרי הוא אומר לכפר שאין תלמוד לומר לכפר לימד על כל המתכפרים בפנים ששורפן מטמא בגדים ושמא כי היכי דיליף מריבויא דחטאת חטאת טומאת בגדים בכולהו מפר ושעיר של יום הכפורים הכי נמי הוה יליף מינייהו מההוא ריבויא גופיה בית הדשן מפר ושעיר של יום הכפורים:
יָכוֹל אַף לְמִזְבֵּחַ כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא מָה חַטָּאת טְעוּנָה כְּלִי אַף אָשָׁם טָעוּן כְּלִי נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר אֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁנֵי כֹּהֲנִים מְקַבְּלִין אֶת דָּמוֹ אֶחָד בַּיָּד וְאֶחָד בִּכְלִי זֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בִּכְלִי בָּא לוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ וְזֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בַּיָּד בָּא לוֹ אֵצֶל מְצוֹרָע
Rachi (non traduit)
כי כחטאת האשם הוא. באשם מצורע כתיב כדין חטאת דין אשם זה בעבודת הכהן מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד':
כ''ה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כ''ד:ו') אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד:
יכול אף למזבח. דם אשם מצורע הנזרק למזבח דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח ואע''ג דלאו בגופיה כתיבא:
Tossefoth (non traduit)
מה חטאת טעונה כלי כו'. פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות ותימה הוה ליה דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקשא דכחטאת האשם ובעיא היא לקמן (זבחים דף נ.) ולא איפשיטא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן ומיהו בחנם פירש בקונטרס דילפינן לקיחה לקיחה דלקמן בסוף דם חטאת (זבחים דף צז:) משמע דאתיא בהיקשא דזאת התורה מזבחי שלמי ציבור דקאמר מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי מאי כלי אילימא מזרק בזבחי שלמי ציבור נמי כתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות פירוש וכיון דהדר איתקש כולהו לשלמים דכתיב בהאי קרא וילפינן מיניה התם מה שלמים מפגלין ומתפגלין כלי נמי תילף משלמים דהתם נמי שלמים הוו בסיני ומיהו מכל מקום קשה עדיין דהוה ליה דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בהיקש יש לומר דבההוא היקשא דוזאת התורה כתב נמי אשם ואיתקוש כמו של שלמים וכל אשמות בכלל אפילו אשם מצורע אלא דהוה אמינא דמעטיה קרא מקבלת כלי ונדרשיה ביד דבעצמו של כהן הלכך אתא כחטאת האשם לגלויי דלא בא הכתוב להוציאו מקבלת כלי לגמרי וקשה גזירה שוה דלקיחה מסיני למה לי לילף כולהו משלמים יש לומר דחטאת ילפינן משלמים לקבלת כלי מהיקשא וגזירה שוה דלקיחה לקיחה איצטריך למיהוי כמאן דכתיב בגופיה דחטאת והדר ילפינן אשם מחטאת בהיקשא דכחטאת האשם ולא גמרינן מעיקרא אשם משלמים בהיקישא דזאת התורה כדילפינן לענין פיגול דאם כן גזרה שוה דלקיחה לקיחה למה [לי]:
דְּתַנְיָא וְלָקַח יָכוֹל בִּכְלִי תַּלְמוּד לוֹמַר וְנָתַן מָה נְתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן אַף לְקִיחָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן
Rachi (non traduit)
ולקח. באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו' (ויקרא י''ד:
כ''ה) מה נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה:
Tossefoth (non traduit)
אף לקיחה ולקח מדם האשם בעצמו של כהן. תימה דגבי חטאת נמי כתיב (ויקרא ד':
כ''ה) ולקח ונתן ולא אמר מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן ושמא הכא דריש משום דמייתר דכתיב במצורע (שם יד) עשיר ועני ואע''ג דבתורת כהנים דריש מקמאי אבתרא סמיך ונראה לי דבחטאת כתיב ולקח מדם החטאת באצבעו ונתן אם כן לאו בידו מקבל דבאצבע לא אפשר לקבל אלא על כרחין בכלי קאמר ואצבעו היינו דעביד אוזן לשפת מזרק כדאמר לעיל פרק שני (זבחים דף כד.) אבל באשם לא כתיב באצבע ומשום דלא נימא ולקח באצבעו היינו וטבל דוקא ולא מיירי בקבלה להכי איצטריך לגזירה שוה דגמרינן מויקח חצי הדם וישם באגנות בת''כ.
ברו''ך:
מה נתינה בעצמו של כהן. פי' בקונטרס מדכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מינייהו ותימה א''כ הוי היקשא מבנין אב ולקמן (זבחים דף נא.) מיבעיא לן אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש ונראה לי לקיחה מנתינה נמי הוי בנין אב וילפינן מנתינה דידיה ולא מנתינה דשאר קרבנות ולקמן אמרינן דילפינן שפיר בנין אב מבנין אב. ברו''ך:

מֵעִיקָּרָא סָבַר קִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא שַׁיְּירֵיהּ וְכֵיוָן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ אֶלָּא בִּכְלִי הֲדַר תַּנְיֵיהּ
Rachi (non traduit)
וכיון דלא סגי ליה נמי. בלא קבלת כלי כדיליף לקמן שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי הדר תנייה בהדיא ולא כללו:
וְלָא וְהָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן
גְּמָ' וְנִיתְנֵי נָמֵי וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּקִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא שַׁיְּירֵיהּ
Rachi (non traduit)
שייריה. משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים שכל קבול דמן בכלי:
אשם מצורע קיבול דמו ביד. כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו:
גמ' וניתני נמי ברישא. גבי סתם של קדשי קדשים וקבול דמן כי היכי דתנא שחיטתן:
[THE OMISSION OF] A SINGLE ONE OF THESE APPLICATIONS INVALIDATES [THE SACRIFICE]. THE RESIDUE OF THE BLOOD HE [THE PRIEST] POURED OUT ON THE WESTERN BASE OF THE ALTAR; BUT IF HE DID NOT POUR IT OUT, HE DID NOT INVALIDATE [THE SACRIFICE]. BOTH OF THESE1 WERE BURNT AT THE ASHPIT. (2) GEMARA. Yet let him [the Tanna] also teach [in the very first clause]. And the reception of their blood is [done] in a service vessel at the north? — Since there is the leper's guiltoffering, (3) whose blood is received in the hand, he omits it. Is it then not [received in a vessel]? Surely he teaches later on: As for a Nazirite's guilt-offering and a leper's guiltoffering, their slaughtering is at the north, and the reception of their blood is [done] with a service vessel at the north? (4) — At first he thought that the blood was received in the hand, [and so] he omitted it. (5) But when he saw that it cannot be done adequately without a vessel [also being used], he re-included it. For it was taught: And the priest shall take [of the blood of the guiltoffering]: (6) You might think, with a vessel; but Scripture adds, and the priest shall put it [etc.]: (7) as the putting must be by the very priest himself, so the taking must be by the very priest himself. You might think that it is likewise for the altar: (8) Therefore Scripture states, For as the sin-offering so is the guiltoffering: (9) as the sin-offering requires a vessel [for the reception of the blood], so does the guilt-offering require a vessel. Thus you must conclude that two priests received the blood of a leper's guilt-offering, one in his hand and the other in a vessel. He who received it in a vessel went to the altar, and he who received it in his hand went to the leper.

(1). The sin-offerings of the Day of Atonement and the other sin-offerings which were burnt.
(2). The place where the ashes of the outer altar were deposited.
(3). A sacrifice of higher sanctity.
(4). Infra 54b.
(5). The mention of the reception of the blood in the introductory clause.
(6). Lev. XIV, 14.
(7). Ibid.
(8). That the blood which is sprinkled on the altar too is not received in a vessel.
(9). Ibid. 13. This rendering follows the exact order of the Hebrew.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source